פסק דין בתיק ע"ת 93/01

1. המשיב, סמ"ר ישראל בכר, נהג ביום 13/7/2000 ברכב צבאי בכביש, בצומת גלגל ונתיב הגדוד. מהירות נסיעתו ברכב נמדדה במכשיר ליזר (ממל"ז) ועמדה על 90 קמ"ש. בקטע הדרך האמור המהירות המותרת היא 80 קמ"ש, אולם מהירות הרכב הוגבלה ברשיונו ל65- קמ"ש.  נגד המשיב הוגש כתב אישום על עבירה של מהירות שמעל המותר - 88 קמ"ש.

2. בית הדין הצבאי לתעבורה במחוז שיפוט מרכז (כבוד השופט שלמה נחשון) זיכה את המשיב מן העבירה שיוחסה לו בכתב האישום, לאחר ששמע את עדותו של סג"מ עצמון טל, ששימש באותה עת שוטר צבאי והוא זה שמדד את מהירות הנסיעה של הרכב בממל"ז. בית הדין קמא גם שמע את עדותו של הנאשם.

הכרעת הדין בבית הדין קמא

3. בית הדין קמא קבע כי נותר ספק סביר לגבי אופן הפעלת המכשיר, בשעת ביצוע המדידה על ידי עד התביעה, ומשום כך הוא מזכה את המשיב. ואולם, בית הדין קמא פירט את נימוקיו לעניין הספק, כדלקמן:

א. עד התביעה לא הציג "תעודת מפעיל מוסמך" לגבי התקופה שבה הפעיל את הממל"ז;

ב. המדידה נעשתה, על פי עדותו של עד התביעה, כאשר ישב על כנף הרכב המשטרתי, מכוון את הנקודה האדומה לקדמת הרכב - בין הפנסים;

ג. עד התביעה לא ידע לציין לאן כיוון את הנקודה האדומה, הגם שטען כי לא כיוון אותה לשמשת הרכב;

ד. הנאשם כפר, מתחילה, עוד כשנרשם דו"ח השוטר ונמסר לידיו, בנהיגת רכב במהירות שמעל המותר, וכך גם בתשובתו לאישום;

ה. גם אם חובת ההוכחה של אמינות המכשיר מוטלת על התביעה, הרי שבמקרה דנן הזיכוי הוא מן הטעם שלא הוכחה במידה הדרושה במשפט פלילי - אמינות המכשיר, ולא הוצגה ראיה על הכשרתו של המפעיל בזמן האירוע.

דיון

4. עד התביעה, עצמון טל, רשם את "דו"ח השוטר" (ת1/) ואת זכרון הדברים בדבר הפעלת "מד מהירות ליזר" (ת1/א) על תנוחתו בעת הפעלת המכשיר ומדידת מהירות הרכב שבו נהג המשיב וכך אמר העד בעדותו:

"אני רשמתי שאני ביצעתי זאת בתנוחת ישיבה, זאת אומרת שישבתי על הרכב ומדדתי. אני זוכר את המקרה לגמרי. בכל מקרה הניידת עומדת בניצב לכביש מאחורי חפץ שמסתיר אותה ואני נשען על הכנף של הרכב ומודד, אני מחזיק את מד הרכב [צריך להיות "מד המהירות"] ומודד, אני מחזיק את מד הליזר ביד, החלק של שקע הכתף בשקע הכתף"

העד אומר בהמשך דבריו כי הוא מפעיל מוסמך, וכי ביום שבו העיד, לא עסק בכך ואין ברשותו תעודה. לשון אחרת, משאין הוא עוסק במדידת מהירות ביום מתן עדותו, אין הוא נושא עמו תעודת מפעיל מוסמך.

5. זכרון הדברים (מוצג ת1/א) פירט את פעולות הבדיקות והבקרה במכשיר לפני הפעלת המכשיר - בתחילת המשמרת, וכן צוין בו כי המכשיר נבדק בסיום המשמרת. מרחק המדידה מן המקום שבו התמקם המודד לרכב המשטרה היה 209.4 מטרים.

6. הנה כי כן, הזיכוי מחמת הספק בבית הדין קמא בכל הנוגע להכשרתו של המפעיל, אינו נובע מכך שהמפעיל לא היה מוסמך להפעיל את המכשיר או שאין הוא כשיר לכך. עדותו של עד התביעה לא נסתרה בעניין זה ובית הדין גם לא קבע שאין הוא מאמין לעד בדבר הכשרתו והיותו מפעיל מוסמך.

הזיכוי מבוסס על עניין טכני גרידא, הנעוץ באי הצגת התעודה של מפעיל מוסמך.

אמת נכון הדבר, שהדרישה להפעלת מכשיר של מדידת מהירות, החלה בעניין "בראונשטיין" (ע"פ 5345/90 בראונשטיין נגד מדינת ישראל, פ"ד מו (5) 40, בעמודים 51-50). שם נקבע כי:

 "על התביעה להוכיח כי המכשיר הופעל על ידי שוטר מיומן. זוהי כמובן שאלה של הערכה, שעל השופט להחליט בה. לפיכך די לה לתביעה שתראה מה הם פרטי הכשרתו ונסיונו של המפעיל".